עוזרי ואח' נ' מלונות פתאל בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שעניינה דרישת פיצוי בגין ליקויים שסבלו התובעים בחופשתם אצל הנתבעת. התובעים טוענים, כי ביקשו לבלות חופשה אצל הנתבעת יחד עם ילדיהם הקטנים, ובחרו בשקידה את מלון קלאב מד באילת (להלן: "המלון"), לאחר שגילו כי הוא מתאים לצרכיהם ובין היתר יש בו שירות לתינוקות הוכלל חדר מיוחד ובו מקרר עם מעדנים ושירותי שמירה ובידור לקטינים במהלך שעות היום. יצויין כי התובעת 1, הייתה לאחר חופשת לידה. התובעים היו עם שלושה ילדים: תינוקת בת 3 חודשים, שנה ותשעה חודשים, וילד בן 4.5 שנים.

התובעים לנו במלון חמישה לילות, ולטענתם התאכזבו לגלות שמה שהובטח להם לא התקיים. התובעים קיבלו שני חדרים ללא דלת מקשרת, כאשר, לטענתם, כך הובטח להם, ושניים מילדיהם הם פחות מגיל שנתיים, כך שלמעשה נשאו בתשלום בעבור שני חדרים, אך עשו שימוש בחדר אחד. חדר התינוקות, היה לא סטרילי בעליל והתובעת לא יכלה לעשות בו שימוש.

ביום הראשון, לטענתם, בנם בן החמש שהסתובב בבריכה נפצע ברגלו. ביום השני, רשמו את בנם למועדון הילדים, לאחר שעה שהשאירו אותו שם תחת השגחת מדריכי המועדון, מצאו אותו בלובי כשהוא פצוע ברגלו השניה. בשתי הפעמים, כך נטען, נפצע הילד מדק חצר המלון, ואולם בפעם השנייה מדובר היה בפציעה קשה יותר עד כדי היזדקקות לעזרה רפואית. לתיק צורפו תמונות הילד כשהוא חבוש בשתי הרגליים, מה שמנע את כניסתו לים או לבריכה, והגביל גם את הוריו לשטח המלון. לדבריהם, המלון לא סייע להם לפנות לטיפול רפואי והפנה לכתובת שגויה של מרפאה. התובעים, בדקו לדבריהם את חצר הדק ונחרדו לגלות כי מדובר בדק ישן, אשר חתיכות עץ יוצאות ממנו ואשר מהווה סכנה בטיחותית חמורה לאורחי המלון.

לאחר יומיים בהם הילד לא יכל, לפי הטענה, לדרוך על הרגל, השאירו אותו הוריו שוב במועדון הילדים, אלא שהפעם, לפי הטענה, נשכח הילד על ידי המפעילים של המועדון, והוריו מצאו אותו מרוחק מקבוצת הילדים, כשהוא נשכח מאחור.

התובעים טוענים, כי חופשתם נהרסה כליל. המלון לא דאג לאורחיו ומפגעי הבטיחות החמורים לא תוקנו חרף פציעת בנם, עובדה שכשלעצמה מהווה טעם לפגם. התובעים אינם מכחישים כי על הדק היה שלט המורה כי מומלץ ללכת עם נעליים, אך טוענים בצדק, כי כאשר על הדק הולכים ילדים יחפים המובלים על ידי מדריכי המועדון, שאינם יודעים לקרוא, הדבר אינו מסייע.

התובעים שילמו על חופשתם כ- 8,000 ₪ והם עותרים לפיצוי של 16,000 ₪ בהתחשב בכל הנזק, עוגמת הנפש והפגיעה הגופנית שנגרמה לבנם.

בתיק בית המשפט לא מצוי כתב הגנה של הנתבעת. מטעם הנתבעת התייצב מנהל הבטחון במלון, הוא הגיע לדיון ללא כל מסמך או אפילו העתק של כתב הגנה שלטענתו הוגש, וטען כי אמנם הסיפור של פציעת הילד במקרה השני מוכר, אך מדובר בסך הכל על חדירת שבב עץ לרגלו, ויש שלט במקום הממליץ על נעילת נעליים לדבריו הילד הובא על-ידי המדריכים ללובי, ניסו להוציא את שבב העץ ובמקביל לקרוא להוריו. אשר למקרה הפציעה הראשון, טוען נציג הנתבעת, כי הילד היה באחריות הוריו. לטענת קבלת חדר בלא דלת מקשרת, טען נציג הנתבעת כי הדבר לא הוזמן ואף לא שולם על כך. לדאבון הלב, שני הצדדים לא הציגו את ההזמנה לבית המשפט. לדבריו, דיברו עם התובעים כמה פעמים במהלך השהייה, וביקש לדחות את טענתם בדבר זלזול וחוסר התייחסות. הייתה התייחסות, דיברו איתם כמה פעמים.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים והטענות שהושמעו, ככלל אני מעדיפה את עדותם של התובעים על גירסת נציגת הנתבעת. מטעם הנתבעת, לא הובא אף גורם שהיה בקשר ישיר עם התובעים, ולא הובא אף מסמך או תיעוד מזמן אמת למה שארע. אם אכן נפצע ילד במלון, שעה שהיה בהשגחת המדריכים, קשה להאמין שלא נערך על כך תיעוד במלון, עם בירור נסיבות הארוע, ותיקון הליקויים ככל שהיו, ולו מחשש שהמלון אחר כך ידרש לתת את הדין.

התובעים העידו מדם ליבם, כי בשל פציעותיו החוזרות של בנם והליקויים הנוספים לא עלה בידם להינות מהחופשה ובנסיבות המיוחדות של התובעים דנן, שהגיעו עם שלושה ילדים קטנים, כאשר הגדול שבהם היה מוגבל בשל פציעתו, ניתן להניח שיש ממש בטענה זו.

אשר לדלת המפרידה בין החדרים, לא הוכיחו התובעים כי דבר זה הוסכם בהזמנה, אך ברי כי התובעים לא יכלו לעשות שימוש ממשי בשני חדרים נפרדים כאשר יש עמם שלושה ילדים קטינים הזקוקים להשגחה מלאה ומכאן, שהלכה למעשה, בחדר אחד לא נעשה שימוש.

איני רואה לייחס משקל, לטענה הנוגעת לכך שלא השתתפו בשיט שמציע המלון, שכן נציג המלון הסביר שמדובר בשיט המיועד ל- 50 איש וצריך היה להירשם בזמן. ככל שהתובעים לא נרשמו, הרי שלא היה בידי המלון לעשות דבר.

באשר לטענה, כי ביום האחרון הילד נשכח על ידי המדריכים בסמוך לבריכה. נציג הנתבעת טען, כי לא היה ארוע כזה. הם ניסו לברר ולא מצאו ראיה שאכן כך קרה. אך אני נוטה להאמין לדברי התובעים דווקא, כי אכן הדבר קרה, וגם אם הילד לא היה לגמרי לבדו – שהרי התובעים עצמם טוענים שהיה במרחק מה מהקבוצה – עדיין לא היה בהשגחה צמודה כפי שמצופה היה ממדריכי המלון האחראים על ילדים קטינים.

בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה כי הילד הקטין נפצע פעמיים במהלך השהות במלון משביבי עץ שמצויים על הדק, וגם אם אצא מתוך הנחה כי בפעם הראשונה היה באחריות הוריו, הרי שנוכח פציעתו השנייה כשהוא באחריות המדריכים מן המלון, קשה להטיל על הוריו את האחריות באי שמירה ראויה של ההורים. ככל הנראה הליקוי מצוי בדק ולא בהורים או במדריכים. קשה לצפות שילדים לא ילכו יחפים בסמוך לבריכה.

אכן כפי שטען נציג הנתבעת התובעים היו במלון, אכלו שתו ונותרו משך כל התקופה, אך כפי שטענו נפגמה מאוד הנאתם, עד כדי שלילתה הכמעט מוחלטת. יחד עם זאת, יש להניח שלו השהות במלון הייתה גורמת לתובעים סבל מוחלט הרי שהיו מעדיפים לעזוב את המלון ולשוב לביתם. משלא עשו כן, יש להניח שעדיין נהנו במידת מה מן החופשה גם אם לא כפי שציפו.

לאחר ששקלתי את עמדת הצדדים וכאשר מדובר בחופשה של חמישה אנשים, כאשר מירב הנטל על ההורים, ובנסיבות המיוחדות מאוד של האירועים נושא תיק זה, כאשר ההרכב המשפחתי וגיל הילדים, במקרה דנן גרם לתובעים הכבדה משמעותית מאוד עקב פציעת הילד, אני סבורה כי ראויים התובעים לפיצוי ממשי, על הצד הגבוה בשל עוגמת הנפש שנגרמה להם. בנסיבות כמו המקרה דנן, הסכום ששילמו בעבור החופשה כולה אינו המדד היחיד.

משכך אני מעמידה את הפיצוי על סך של 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪. הפיצוי ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן, ישא ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור, בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: